כל הדרכים מובילות לווים ונדרס
מאוד קשה להוציא אותנו בערב שישי מהבית, אמנם סוגיית התחבורה הציבורית אינה עומדת כמכשול בימים קדושים כאלו, אך הלאות המצטברת משבוע שלם כמו דורשת מארוחת הערב להתקיים בין כותלי הבית למול סרט שאינו מעורר מחשבה רבה. בניסיון לתאם עם חברות פגישה בסוף השבוע - או ב-Wochenende - כי כל אחת מציינת אחד אחר, נזרקה לחלל השיחה האפשרות לסעוד ב״פלוריאן״, מוסד ברלינאי ותיק שמגיש אוכל במסורת של מחוז פרנקוניה, צפון בוואריה.
כשרק הגענו לעיר באפריל 2015, התגוררנו במרחק הליכה של כרבע שעה מהמסעדה, אך באותה התקופה כל המקומות שחלפנו על פניהם באזור נראו לנו מעט יותר מדי, ולא בהכרח ראויים למפות הלבנות שעל שולחנותיהם הוגשו הארוחות, אם כי הולמים את מרכז המערב הנקי והמטופח. כך פספסנו את המסעדה שפועלת כבר למעלה מ-30 שנה, עליה גילינו רק כמה חודשים מאוחר יותר בזכות כתבה שפורסמה בנובמבר אשתקד על הבמאי האהוב, וים ונדרס.
יומנו האחרון ברומא היה גשום ומעט סוער, כך שאת השעות האחרונות בעיר בילינו בניסיון להגיע לתחנה המרכזית ובילינו בשיטוטים בה שעתיים יותר מדי. בתור לאוטובוס לשדה התעופה עמדנו מאחורי אשה אחת, שבסופו של דבר בילינו איתה גם את התור לצ׳ק אין, את שעות ההמתנה עד לעליה למטוס, ואף ברכבת שהובילה את כולנו הביתה. היא נתנה לנו תפוזים מהעץ של השכנים, ועוגיות עם דובדבנים מהמאפייה האהובה עליה, ואנחנו כיבדנו אותה באספרסו אחרון לפני שכולנו חוזרות לברלין האהובה, שקפה טעים בה הוא עניין נדיר. בשעות הרבות שבילינו יחדיו סיפרנו זו לזו סיפורים, והחלפנו טלפונים כדי להיפגש גם בעיר בעתיד. היא התנצלה והסבירה שבשבוע הקרוב לא יהיה לה זמן, כי היא בדיוק עורכת סרט עם וים ונדרס.
בשישי בערב המקום היה מלא אך לא עד אפס מקום, ותמהיל היושבים במסעדה נע בין זוגות, משפחות, וחברים שבאו פשוט לשתות מעט בירה, כפי שעשו בכל יום שישי בשנים האחרונות ככל הנראה. למנות הראשונות קיבלנו ארטישוק שלם ולצידו מטבלי ויניגרט ושום, 3 אויסטרים על הקרח, ו״מאפין״ גבינת עיזים עם סלט ירוק, ולעיקריות ריזוטו פורצ׳יני עם רוקולה, גולש עם שפצאלה ופטריות צדפה חומות, ותבשיל שעועית לבנה שמנמנה (ומאושרת) לצד גראטן תפוחי-אדמה ושום. הערב עבר בנעימים, ולמרות שהשעה החלה להיות מאוחרת והבאניז השאירו את מיסייה הולמס לבדו בבית, הזמנו גם מוס שוקולד אוורירי ומושלם, ומאפה קינמון קטון ברוטב וניל. לו היה לנו מקום, היינו דוגמות מתפריט הלילה המוגש החל מ-23:00, וכולל נקניקיות וכרוב כבוש שנראו והריחו נהדר. כולל שתייה ותשר סגרנו את הערב ב-40 אירו לאישה, ולמעט טעות בבירה שהוזמנה ביחס לזו שהגיעה לשולחן השירות מדוייק ונעים, רענון קל מהמסעדות שבילינו בהן אך שבוע לפני בבירת איטליה.
את וים לא פגשנו באותו הערב, רק כמה בני נוער שיכורים שהתגלגלו מצחוק מהשטויות של עצמם והזכירו לנו שכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, ושככל הנראה כשנגדל נהיה זקנות ממורמרות נהדרות.
המסעדה אינה פועלת יותר.