Air-Freelance

מאת לירון מילשטיין

מריו בוטה כוכב עליון

יש כל מיני רגעים לאורך המסע שאני נתקלת במשהו שמעורר בי מחשבה ורצון לדעת עוד. זו יכולה להיות עיר שמפתה אותי לגור בה, זה יכול להיות ציור שראיתי ושמו של הצייר לא היה לי מוכר, זו יכולה להיות מנה ממש טעימה שאכלתי, וזה גם יכול להיות, כך הסתבר לי בטורינו, מבנה דתי.

Santo Volto
Santo Volto

עד שהגענו לאיטליה, כמעט ולא נכנסתי לקתדרלות וכנסיות. לא מטעמים דתיים כאלו ואחרים, פשוט כי תהיתי עד כמה יכולה כל כנסיה לחדש ביחס לקודמתה. תמונות של צלובים מעייפות אותי, ואחרי הפראדו של מדריד אני חשה שבעה מכל הקדושים באשר הם.

אבל באיטליה משהו השתנה בי, והתחלתי להיכנס פנימה, ולא להסתפק ברושם החיצוני. אז לא, לא כל הכנסיות וכל הקתדרלות זהות, ואני מניחה שאם הייתה בי סבלנות לסיפור של כל אחת ואחת מהן, גם הייתי יכולה להצביע על ההבדלים והייחוד של כל אחת מהן. אבל אין לי סבלנות, או מספיק זמן בעולם לדעת את הכל, אז אני מתעכבת על מה שמעניין אותי יותר, כמו כנסיית הפנים הקדושים (Santo Volto) שבנה מריו בוטה (Mario Botta)

ארובה שהוסבה למגדל פעמונים
ארובה שהוסבה למגדל פעמונים

אז התחלתי לקרוא ולשאול את שתחיה, שיודעת הרבה יותר ממני בכל מה שחשוב באמת בעולם, וגיליתי שבעצם כבר ראיתי מבנה של בוטה, בשנים הרבות שביליתי על הדשא בגילמן, אוניברסיטת תל אביב. מבנה בית הכנסת, המוכר כצימבליסטה, תמיד שעשע אותי והעלה בי אסוציאציות שואתיות, בגלל שתי ארובות הענק השוכנות על גגו.

תאורה טבעית
תאורה טבעית

זה לקח לנו כארבעים דקות, או שעה של נסיעה כדי להגיע לכנסיה שנמצאת מחוץ למרכז העיר העצומה הזו. מהרגעים שאני מוצאת את עצמי מתלבטת האם זה שווה את כל הזמן הזה, של לחכות לטראם שמאחר, ולנסוע בו עוד כחצי שעה, כדי להגיע לראות כנסיה של איזה אדריכל די מוצלח. יש מלא כנסיות, ומלא אדריכלים מוצלחים, וקר בטורינו, האלפים נושבים רוח קרה לתוך העיר, והשמש עושה טובה שהיא מפציעה. אבל נסענו, בעיקר כי רצינו לעלות על הטראם הישן, וגם כי עשינו כבר את מחצית הדרך. וגם כי טורינו הייתה על סף שביתה כל רגע, וכנסיות לא שובתות אף פעם.


פוסט זה נקטע באיבו, כיוון שזוגתי שתחיה עבדה בדיוק על כתבה, והיא כותבת יפה ממני, אז פשוט תקראו אותה, ותסתכלו על הצילומים שלי.

כנסיית Santo Volto

כנסיית Santo Volto (הפנים הקדושים, בתרגום מאיטלקית) ממוקמת בשכונה צפונית של טורינו. בניגוד לכנסיות העתיקות שממלאות את העיר, Santo Volto היא יצירה של האדריכל השוויצרי מריו בוטה, שנפתחה בדצמבר 2006. ״כנסיה היא המקום, בה"א הידיעה, לאדריכלות. כשאתה נכנס לכנסיה, אתה כבר חלק ממה שהתרחש שם וממה שעתיד לקרות שם. כנסיה היא מבנה שמעביר את המאמין למימד שבו הוא או היא הדמות הראשית״, אמר בוטה להיסטוריונית האדריכלות ג׳ודית דופרה.

מהשילוב בין מיקומה - בשכונה תעשייתית לשעבר, שמאז 2000 עוברת מהפך - לבין המתכנן שלה - הידוע בחיבתו למצודות גיאומטריות מלבנים אדומות - נוצר מבנה יוצא דופן, שיעורר התשאות אפילו בקרב אתאיסטים בני יהודה. Santo Volto נראית כמו צבר של מבני תעשיה אדומים, לצידם ארובה ממוחזרת מלופפת סליל מתכת קוצני, שלידה מערך פעמונים - הקמפנלה המסורתית - ובראשה צלב כסוף מואר; מחווה לישו וסבלותיו, כמו לאיזור התעשיה הנטוש וסבלותיו שלו.

ישו מפוקסל
ישו מפוקסל
מרווחת ושקטה
מרווחת ושקטה
לנוחות המתפללים
לנוחות המתפללים
ממתינים לווידוי
ממתינים לווידוי
מים קדושים
מים קדושים

כבר בחשמלית שנוסעת לשכונה המרוחקת נראים העמודים החלודים המתפרשים מלוא העין, כמו שדה שבו מגדלים זיהום אוויר. אבל העדויות המוזנחות לתור הזהב של התעשיה המקומית (הכנסיה הוקמה בשטח בית החרושת לפלדה Bogaro, וב-30 השנים האחרונות פעלו באיזור מפעלים של מישלן, בתי יציקה ועיבוד מתכת של פיאט ודומיהם) הפכו לפארק נאה על גדות נהר הדורה.

הכנסיה, פרויקט הדגל בתכנית החידוש העירוני, מתפרשת על פני 26,300 מ״ר ועלותה הסתכמה בכ-30 מיליון אירו. המתחם - שניצב על גבי כיכר מוגבהת - כולל גם משרדים, אולם כנסים תת קרקעי ומתקנים נוספים. הכנסיה מבוססת על מבנה דמוי כוכב, הכולל שבעה מגדלים בגובה 35 מטר. סביבם ניצבים 14 נפחים נמוכים יותר, שבוטה כינה ״ראשי מסמר״, אשר הפרשי הגובה ביניהם מחדירים אל הכנסיה אור טבעי במהלך כל שעות היום.

ממש בחוץ
ממש בחוץ
וזה נמצא ממש ממול
וזה נמצא ממש ממול
מעין חצר משחקים
מעין חצר משחקים
לרווחת הקהילה
לרווחת הקהילה

כאשר פוסעים פנימה השקט ממלא את האוזניים והשלווה כובשת את הלב. בכניסה ניצבים שני גלילי ענק, שבמרכזם שקועים כיורי מים קדושים. הקירות הפנימיים מחופים עץ מייפל בהיר, והרעש היחיד נובע מפסיעות המבקר על האריחים. המבט נמשך למעלה, אל בארות האור והתקרה העגולה, וכאשר מישירים מבט פנימה נתקלים בדיוקנו המיוסר של ישו מפוקסל, כפי שהופיע ב״תכריכי טורינו״, כשהוא משוקע בקיר בגובה 10.8 מטרים. מעליו מרחף צלב מואר דקיק ומשמאלו הותקן עוגב מודרני, גם הוא מחופה עץ.

״אני לעולם לא מדבר על דת, כי מבחינתי מה שחשוב זו רוחניות. תיכננתי כנסיות נוצריות, בית כנסת בתל אביב וכיום אני עובד על תכנון מסגד״, סיפר בוטה בראיון ל-Design Build Network.

בוטה (71) תיכנן את הבית הראשון שלו בהיותו בן 16. הוא למד אצל לואיס קאהן וקרלו סקארפה, שמהם הושפע עמוקות, ועבד עם לה קורבוזיה. ב-1970 פתח משרד עצמאי בלוגאנו. ברשימת הפרויקטים שלו נמצאים לא מעט מבנים דתיים: בית הכנסת ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב, קתדרלת Évry בצרפת והכנסיות San Giovanni Battista והקפלה ב-Monte Tamaro בשוויץ. מלבד אלה הוא אחראי גם ל-SFMOMA ולמגדל Kyobo בסיאול.