פרויקט העיצוב הבלתי נראה
כבר כמעט שלוש שנים שהמעצב הברזילאי רודריגו ברנר (Rodrigo Brenner) מלמד בסטודיו שלו קבוצה של סטודנטים עיוורים. התבוננות בצילומים שמתעדים את התוצרים האחרונים של תלמידיו מעוררת שאלות בנוגע לתחום - שעד כמה שידיעתי משגת, עד כה לא פעלו בו מעצב או מעצבת ללא מאור עיניים.
ברנר בן ה-24 סיפר, כי ״פרויקט העיצוב הבלתי נראה״ שלו נולד לפני כשלוש שנים בסטודיו Furf Design Studio, אותו הקים ב-2011 עם מאוריציו נורוניה (Mauricio Noronha) בקורטיבה, ברזיל. את הסטודנטים הכיר במכון העיוורים של פרנה (Paraná), שם הם משתתפים גם בפרויקט Ver com as Mãos (״לראות עם הידיים״, בתרגום מפורטוגזית), במסגרתו הם לומדים מוזיקה ואמנות.
מה אנחנו יכולים ללמוד אודות עיצוב מהעובדה שאנשים עיוורים יכולים לעצב? מה זה מלמד אותנו על התהליך? האם זה אומר שעיצוב הוא עניין יותר רגשי מאשר חזותי?
״התשובה לשאלה שלך פשוטה להפליא: אנשים נוטים להפוך דברים למורכבים יותר ממה שהם באמת. אני מאמין שהחלק החשוב והיפה ביותר בעיצוב הוא בלתי נראה. צריך לזכור זאת והשאר כבר יסתדר מעצמו. אך אמונה לבדה עלולה להיות ריקה מתוכן בלי הוכחה, כך שפרויקט העיצוב לעיוורים נוצר על מנת לחלוק את החשיבות, הפואטיות והמהות של העיצוב עם עיוורים״.
מתודת העבודה והלימוד של ברנר פותחה בסטודיו שלו וכוללת מספר שלבים, החל בתכנון מוצר חדש באמצעות תהליך ארוך של כתיבה. ״בדיוק כמו משורר, שבוחר כל מילה בזהירות ובוחן את משמעותה, כך העיצוב בחברה שלנו. מפתיע עד כמה הסטודנטים באמת יכולים להבין ולראות את העיצוב טוב יותר מרוב האנשים. הם מתמקדים בפונקציונליות ובחוויה, במהות של הצורות. זה פשוט מדהים עד כמה הם מוקסמים מהעובדה שהם עומדים לעצב מוצר שיכול לספר סיפור ולשפר את החיים באופן כלשהו. הם עשו ועושים את מה שרוב האנשים האמינו שהוא פשוט ׳בלתי אפשרי׳״.
בתחילת 2013 היו לברנר ארבעה סטודנטים בלבד, אבל בסמסטר האחרון עלה מספר התלמידים ל-15, הצעיר מביניהם בן 13 בלבד והמבוגר בחבורה בן 26. אשתקד ביקר יחד איתם במפעל רהיטים, שם הם למדו על תהליכי העבודה, החומרים, סוגיות של ארגונומיה ו״כל שאר הדברים שמעצב צריך לדעת לפני שהוא מתחיל פרויקט״, וקיבלו משימה ראשונה - ״רהיט לשבת עליו״. ״כל אחד מהם יצר קונספט ושרטט, כמו שעובד כל מעצב אחר, והתוצאה הסופית היתה מוצרים שונים לחלוטין זה מזה, שבכל אחד מהם יש ביטוי לאישיות ולפואטיקה שלהם. ״זו קולקציית הריהוט הראשונה בעולם שתוכננה על ידי עיוורים״, מבהיר ברנר.
ומה הלאה?
״הסטודנטים העיוורים מוכיחים להרבה אנשים שהכל אפשרי. החלום שלי הוא לגרום לאנשים לחשוב מחדש על עיצוב, ואפילו לשאול את עצמם מהו יופי אמיתי. כולנו שווים, לכן העולם צריך להתמקד ביכולות ולאו דווקא במוגבלויות. מעצבים מדברים הרבה על ׳עיצוב לכולם׳, אבל הרבה יותר מעניין לחשוב על ׳עיצוב עם כולם׳״.
הצילומים המקסימים שייכים לדניאל כץ (Daniel Katz) ודנילה פדרוזו (Danile Pedrozo).
