יום בקרטחנה, אולי זה כל מה שצריך
אני לא יודעת אם יש מה לעשות בקרטחנה (Cartagena) יותר מיממה, כי לא ביליתי שם יותר. הגענו בצהרי יום שישי לפנסיון בינוני, שכל מה שהיה כתוב עליו באינטרנטים היה נכון, וזה היה בסדר. השארנו את התיקים ויצאנו לשוטט מעט בעיר.
גילינו עתיקות שהזכירו את קיסריה, מצפה שמשקיף על הים ועל חניון של צוללות, פגשנו טווס, ירדנו למטה, טיילנו במרינה*, וגילינו עיר שיש לה פוטנציאל ליממה נחמדת.
הסיבה האמיתית להגעתנו היתה ״השביל הצבאי״ באיזור המגדלור של פורטמן ביי, אך היה נחמד לבלות ערב בעיר שחגגה לה איזה מועד נוצרי שלא ידענו על קיומו.
*רוני שני כתבה על המסוף הימי של קרטחנה במגזין reDesign, שירד מהאוויר:
המסוף הימי בקרטחנה
קרטחנה היא אמנם לא יעד תיירותי מובהק, אבל עיר החוף הזו, בדרום ספרד, עוברת בשנים האחרונות תהליך פיתוח מואץ.
אחד הפרויקטים המעניינים שנבנו שם בשנה שעברה היא ההרחבה של המסוף הימי במרינה היפיפיה של העיר.
הפרויקט, שתיכנן האדריכל מרטין לחרגה (Martin Lejarraga), כולל מספר ביתנים הניצבים על הטיילת, ממש על קו המים, ומתפרשים על פני למעלה מ-11 אלף מ״ר. ״זהו שטח ציבורי רב-שימושי, שאמור לשרת גם את מי שיוצאים לשיט וגם את אזרחי העיר״, מסביר לחרגה.
המבנה בולט למרחוק הודות לגג: משטחי בטון שחלקם העליון מחופה פסיפס קרמיקה השואב השראה מקרקעית הים.
כאשר מתקרבים אל הטיילת ניתן לראות שמתחת לחיפוי מסתתרים מספר חללים, המשרתים פונקציות שונות: ביתן אחד משמש כנקודת מידע לתיירים ושניים אחרים משרתים את המשטרה המקומית ואת רשות הנמלים; בהמשך נמצאים מרחבים מוצלים, הכוללים גן שעשועים וספסלים המשקיפים אל הים ואל המצוקים סביב; ובאמצע - שני ביתנים פתוחים, ״כיתת הים״, שקירותיהם עמוסים איורים וטקסטים על הדגים ושאר היצורים, שבמימי הים התיכון.
העבודה על הפרויקט, שזכה לשבחים מקצועיים והיה מועמד (יחד עם פרויקט נוסף של לחרגה, Espacio Público en Torre Pacheco) לפרס Architizer A לשנת 2013, נמשכה שנה ועלותו הסתכמה ב-1,630,000 אירו. לחרגה, אדריכל מקומי שהקים את המשרד שלו ב-1991, מתמחה בפרויקטים ציבוריים רחבי היקף, שכמו המסוף, מצליחים לשדר קלילות ונימה של שובבות הודות לשימוש בצבעוניות ובחומרים המדגישים את הסביבה לא פחות מאשר את הבניין עצמו.