אגם שטראוס
אתמול היה חם בברלין. גם היום חם. כל השבוע צפוי להיות חם מהרגיל לעונה. ביני לבין עצמי אני מקטרת, אחרי הכל - הקיץ הוא אחד הגורמים שמרחיקים אותי כבר שנים מתל אביב בין החודשים מאי לינואר, ופתאום גם פה מכה השמש ללא רחם.
אבל הקיץ בברלין הוא בעיקר משוגע, והטמפרטורות יכולות להשתנות מיום ליום בקיצוניות, ולעיתים גם ביום עצמו. בתי הקפה, המסעדות, ואפילו הקניונים שפקדתי עד כה, לא מצויידים במזגנים, וגם לא התחבורה הציבורית הכל כך מצויינת, שבימים כאלו אני משתדלת להימנע ממנה ככל הניתן. אז מה אפשר לעשות בכל זאת? כלומר, חוץ מלעמוד ליד המקרר של הגבינות בסופר כמו שעשיתי במכת החום בפריז ב-2012? פשוט ללכת לרבוץ ולרחוץ באגם.
ברלין מלאה באגמים, עד כה ביקרנו רק ב-Lietzenseepark, שהוא יותר פארק מאשר אגם, וב-Weissensee. הראשון סיפק לנו צל והרווה את הצמא לטבע, והשני המה אדם וסיפק מעט צל ביום חמסין. באחד מסופי השבוע האחרונים הבנו שצריך להרחיק קצת אם אנחנו רוצות קצת יותר מרחב, וכך שמנו פעמינו מזרחית לעיר לעיירה הציורית Strausberg, השוכנת בסוף ה-S5.
אחרי 45 דקות נסיעה, מצאנו את עצמנו בעיר קטנה, אנשים בה מעט, ואגם בה גדול. במרכז המידע לתייר הצטיידנו במפות מסלול, והסבר על משך ההליכה הצפוי, המעבורת הנוסעת מצד לצד, והאזורים המוסדרים לרחצה. לאורך המסלול המקיף את האגם צעדנו במשך כשעתיים, מימינינו המים ומעלינו צמרות עצים מצלים ומצננים. לכל אורך הדרך ראינו חבורות ויחידים נכנסים למים, או נחים לצידם, בנישות טבעיות מאולתרות ונעימות.
ילדים בחופשת הקיץ; נערות משתזפות; זקנים שבאו לשחות או להשיט את הכלב בסירה; זוגות צעירים עם סירות מתנפחות בעלות מנוע; משפחות עם ילדים; ויחידים רבים - נדמה היה שכל העיירה הגיעה באותו היום לאגם, והאגם איננו מלא אדם. אחרי פיקניק על בול עץ למול המים ועוד כמה צעדים, החלטתי שהגיעה העת לטבול לראשונה בחיי באגם. לזכותי יאמר שבחרתי במקום המושלם לכך: המים ב-Straussee צלולים ונעימים, קרירים עם זרמים חמימים, ומעט דגים ששוחים בין הרגליים.
וזה לא הכל: יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות בעיירה שבחרה בבת היענה לסמל שלה: ללכת לאורך החומה העתיקה; לבקר בכנסיית מרי הקדושה; לבקר במגדל המים (לפעמים הוא פתוח, כדאי לברר); אך לנו היה חם מדי, ובחרנו לסיים את היום עם גלידה אמריקאית ברחוב הראשי לפני שחזרנו לעיר.
ומחר? מחר גם יהיה חם מהרגיל לעונה, אבל אני משתדלת להתנחם בעובדה שעוד מעט יהיה קר, וקר מאוד, וקפוא, ולהנות מהימים האלו עד שייגמרו.
