סוף הקיץ ב-Kiez
מכיוון הרדיאטור - ששובת כבר כמה חודשים - נשמעים הערב קולות פצפוץ משונים. בשבוע שעבר שאלנו את עצמנו מתי הוא צפוי לשוב לפעולה, אחרי שמצאנו את עצמנו מצוננות ומסתובבות בדירה עם גרביים לרגלינו. אוגוסט עוד לא חלף וצפויים עוד כמה ימים חמים יחסית, אך הקיץ הברלינאי הגיע אל סופו. כבר למעלה משנה שאנחנו מקננות לנו: אוספות רהיטים מהרחוב ומדירות של זקנות עריריות שהלכו לעולמן, אני מטפחת אדניות עם פרחים, עשבי תיבול ותולעים שמנשנשות לי את הרוקט, וביום מן הימים גם נתלה את כל המפות הממוסגרות העתיקות שהגיעו מבית ילדותו של בעל הדירה, עשו את כל הדרך מפרנקפורט לברלין.
אני זוכרת את התגובות של חברים שחיים יותר שנים מאיתנו בברלין, כשסיפרנו להם על השכונה שבה מצאנו סוף סוף דירה. ראשי המאפיה הערבית, כך הזהירו אותנו, הם השכנים החדשים שלנו. האימה לא אחזה בנו אז, ובזמן שחלף הבנו שגם אם זה אכן ביתה של אותה משפחת פשע מיתולוגית, הרי שהמקום הכי בטוח להתגורר בו הוא בבית ליד. בערב קיץ חמים לפני כשנה, בעוד שני פרחחים משועממים בסוף החופש הגדול ניסו למצוא דרכים לזנק אל המרפסת שלנו, הגיע אחד השכנים לפאב בו בילינו ועדכן במתרחש. כי זו השכונה שלנו; שכן - שקצת זיהינו את פניו - ידע אחרי שלושה חודשים בלבד היכן אנחנו גרות והיכן אנחנו מבלות בערבים.
הרבה מים זרמו בפאנקה מאז, ובין העונות המשתנות התאהבתי בשכונה הקטנה שלנו יותר ויותר. אין בה אפשרויות בילוי מפליגות, ולשמחתי יש רק שני מקומות ״היפסטריים״ באופיים. אבל נדיר שארצה ללכת אליהם כשיש לי פאב-עישון שפתוח 24 שעות ביממה במרחק דקה הליכה מהסלון.
בסוף השבוע נערכה בפאב שלנו חגיגה משולבת: יום ההולדת ויום הנישואין של הבעלים. 38 שנים של פעילות, 24 שעות ביממה, 365 ימים בשבוע. הוא ידע ימים של נאו-נאצים וימים של כנופיות אחרות; כשנפרצו המחסומים בצ׳ק פוינט הראשון הגיעו אליו המזרחים עם מארקים חסרי ערך ושתו על חשבון הבית. כיום הוא מאוכלס בעיקר באנשי צווארון כחול ופנסיונרים ששותים ככל יכולתם. אם יצאת שיכור ושכחת לשלם, תוכל לעשות זאת בביקור הבא. אם עייפת או סתם לא התחשק לך לחזור הביתה, תוכל לישון על הספות המהוהות עד שתתעורר. האגדה מספרת על אב שבילה שם שלושה ימים ברציפות, ושכח תוך כדי כך את יום הולדתה של בתו.
אז באנו לחגוג עם החברים שלנו, לאכול ממטעמיה של בעלת הבר, לשתות לחייה ולחיי בעלה ולרקוד סביב שולחן הסנוקר לצלילי הדי-ג׳יי, שהוא במקרה גם ההאוסמייסטר שלנו. ניהלנו ויכוחים אידיאולוגיים על דיקטטורים - במיוחד טיטו אחד מופלא, ועל עוד עניינים חשובים יותר ופחות. אני לא חושבת שאי פעם היו לי חברים מהשכונה, שנפגשתי איתם בפאב ובמסיבות עונתיות שכנעתי אותם לקום מהכסא הקבוע שלהם כדי לרקוד, כי בקרוב ארצה ללכת לישון. לפעמים אנחנו נפגשים במקרה באחד המקומות האחרים בשכונה, ואז לא נדיר שפשוט נצרף שולחנות ונעביר עוד ערב ביחד.
בימים שאיני מתעצלת יתר על המידה אני לוקחת את שולי לסיבוב בגן-המתים שליד ביתנו. כר דשא גדול ומיוער, מנוקד קברים, שראיתי את השתנותו לאורך חמש עונות - בקרוב מגיעה האהובה עלי. נדירים המבקרים בגן-המתים, ולרוב איני פוגשת שם יותר מאדם אחד, אם בכלל. שולי מרצרצת בחיפוש אחר דבר מה בלתי נודע, ומדלגת בחינניות מעל כל מה שנקרה בדרכה. לפעמים אנחנו צדות סנאים - היא בקפיצות ונביחות לעבר הגזע, אני עם המצלמה. לאחר דקה ארוכה שתינו מוותרות על הטרף וממשיכות בטיול בגן.
השבוע הבא הוא ככל הנראה האחרון של הקיץ, וזה בסדר, כי היה זה קיץ מוצלח.